<h1>או"ז הלכ' ערכאות</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. בפ' המגרש [גיטין פ"ח ע"ב] תניא היה ר' טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכומ"ז פי' אסיפות כמו [משלי י'] אוגר בקיץ אעפ"י שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם ולא לפני דייני עכומ"ז. שמעינן מהתם דאסור לדון לפני דייני עכומ"ז ואפי' אם דנו אותם בדיעבד אין דיניהם דין. דתנן התם גט מעושה בישראל כשר ובעכומ"ז פסול ואמר רב נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר ושלא כדין פסול [ופוסל]. ובעכומ"ז כדין פסול ופוסל. ושלא כדין אפי' ריח הגט אין בו. ואוקימנא [דלא כ]רב משרשיא [אלא] בגט המעושה בעכומ"ז כדין פסול מדאורייתא משום דתני' לפניהם ולא לפני [עכומ"ז]. וטעמא מאי כדין פוסל לכהונה הואיל ולאו בר עשויי נינהו משום דבדין עכומ"ז בבדין ישראל מיחלף. הא למדת דאפי' בדיעבד [עכומ"ז] שדנו אין דיניהם דין. דהא [עכומ"ז] שעישו אפי' בדין הגט פסול. ותניא במכילתא ואלה המשפטים. אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי [דייני] עכומ"ז שדנו כדיני ישראל שומע אני שדיניהם קיימין ת"ל ואלה המשפטים אתה דן את שלהם. והם אינן דנין את שלך. מיכן אמרו גט המעושה בישראל כשר. [ב]עכומ"ז פסול. אלמא קתני בהדיא דעכומ"ז שדנו כדיני ישראל אין דיניהם דין. מיהו נראה בעיני. שאם קבלו עליהם את דייני (ישראל ו)עכומ"ז שניהם התובע והנתבע מרצונם ודנו אותם כדין ישראל דיניהם דין. דאיכא למידק דדוקא היכא שדנו אותם בעל כרחם לא הוי דיניהם דין אפי' בדיעבד. דומיא דעישוי גט שמעשין אותו על כרחו ליתן את הגט. וכדאמרי' [גיטין שם] אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי ואותבי' מההיא דר' טרפון דלפניהם ולא לפני עכומ"ז. אבל היכא שקבלו מרצונם. אע"ג דעברו אלפניהם ולא לפני עכומ"ז אעפ"כ הואיל וישנם בתורת דיינים. כדת"ר בפרק ארבע מיתות [סנהדרין נ"ו ע"א] שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם וכו' דיניהם דין בדיעבד. וראיה אני מביא דתנן בפ"ק דגיטין [י' ע"ב] כל השטרות העולין בערכאות של עכומ"ז. פי' שנעשו השטרות על ידי ב"ד האומות אעפ"י שחותמיהן עכומ"ז כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ואמ' בגמ' קא פסיק ותני כל השטרות שחותמין בהן עכומ"ז כשרין לא שנא שטרי מכר לא שנא שטרי מתנה בשלמא שטרי מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קנה ושטרא ראיה בעלמא הוא. אי דלא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא. אלא מתנה דעל ידי השטר קונה אותה שכותב לו שדי נתונה לך ובלא שום קנין וחליפין הוא קונה אותה במסירת השטר. היכי מיקניא ליה בהאי שטרא חספא בעלמא הוא אמ' שמואל דינא דמלכותא דינא [של עכומ"ז] דינא. הא למדת דהיכא שקיבלו אותם מרצונם דדיניהם דין כדהכא שהנותן והמקבל מתנה קיבלו אותם לעדות מרצונם. ואמ' שמואל דדינא דמלכותא דינא. ובמתני' פי' רבינו שלמה זצ"ל חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייך בתורת גיטין וקדושין. אבל על הדין נצטוו בני נח. עכ"ל. וכסתם מתני' קיימא לן ולית' לתנא דבי מנשה [סנהדרין שם ע"ב] דאפיק דינים וברכת השם. ומעייל סירוס וכלאים. אלא קיי"ל שבני נח נצטוו על הדינים ואיתנהו בתורת דינים. הילכך היכא שדנו כדיני ישראל בדיעבד דיניהם דין. מיהו לכתחי' אימעטינהו קרא מלפניהם. ובפ' האיש מקדש [מ"א ע"ב] א"ר חייא בר אבא אר"י אין העבד נעשה שליח לקבל הגט לאשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין. ואע"ג דמרצון נפשה משויא ליה שליח. ולענין תרומה אסקינן התם לרבנן דעכו"ם איתיה בתרומה דנפשיה אצטריך גם אתם למעוטי שאינם בני ברית. ולר' שמעון דליתי' בתרומה דנפשיה אוקימנא אתם גם אתם למילי אחרינ'. אלמא לרבנן הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה האי נעשה שליח לישראל לתרום אי לאו דמיעטיה קרא מאתם. ואע"ג דגבי תרומה אפי' בדיעבד מיעטי'. היינו משום דאין שייך לומר דמיעטיה קרא שלא יתרום בעל כרחו אבל ברצונו בדיעבד הוי תרומה דלא מסתבר לאוקמי קרא בהכי. אבל לענין דין שייך ומסתבר שפיר למימר הכי דכי מיעטיה קרא היינו לענין שלא ידונו אותם בעל כרחם אבל ברצונם בדיעבד דיניהם דין.
והשתא דפרישית דעכומ"ז שדנו ישראל בעל כרחו דאפילו בדיעבד לאו דיניהם דין. ראובן שקבל על שמעון לפני דייני עכומ"ז וחייבו את שמעון לפרוע מנה לראובן אף על גב דחייבוהו כדיני ישראל לא הוי דיניהם דין. ואינה נעשת כמלוה בשטר לענין שאם מכר אחרי כן שמעון את שדותיו שיוכל ראובן להוציא מיד לוקח של שמעון. אע"ג דבדיני ישראל כי האי גוונא מוציא מיד הלקוחות כדתניא בפ"ק דבב' מציעא [י"ד ע"ב] לאכילת פירות כיצד. הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין. ואמ' היכי דמי אילימא כדקתני גזלן מאי גבי ואוקי רבא כגון שגזל שדה מליאה פירות ואכלה וחפר בה בורות שיחין ומערות. בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים. בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין ורבה בר רב הונא אמר כגון שנטלוה מסיקין בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין. רב אשי אמר לצדדין קתני. הרי שגזל שדה מליאה פירות אכל את הפירות ומכר את השדה בא לוקח לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים. בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין. ופרכינן בין לרבא בין לרבה בר רב הונא מלוה על פה הוא ומלוה על פה לא טריף ממשעבדי. ומשנינן הב"ע כגון שעמד בדין על הקרן ופי' רש"י זצ"ל שעמד בדין קודם שמכר נכסיו וכיון שחייבוהו ב"ד קלא אית ליה והויא ליה כמלוה בשטר. ותנן בפ"ק דערכין [ו' ע"ב] הגוסס והיוצא ליהרג לא מעריך ולא נערך. ר' חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין. ר' יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש. ואם הזיק חייב בתשלומין ואוקי' בגמ' דבאם הזיק פליגי. תנא קמא סבר אם הזיק אינו חייב בתשלומין ור' יוסי סבר אם הזיק חייב בתשלומין. ואוקמא רבה דלכולי עלמא מלוה על פה אינה גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתורה קמיפלגי. תנא קמא סבר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא. ור' יוסי סבר ככתובה בשטר דמיא. מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי השור לבעליו. ותיובתא דרבה דאמר מלוה על פה אינה גובה מן היורשין. ואמר רבי אלעאי אמר רב כשעמד בדין פי' וחייבוהו ב"ד והויא ליה כמלוה בשטר. הא למדת דכל היכא כשעמד בדין וחייבוהו ב"ד הויא ליה מההיא שעתא דחייבוהו ב"ד כמלוה בשטר. וה"מ שחייבוהו דייני ישראל אבל חייבוהו דייני [עכומ"ז] הואיל ולאו דיניהם דין אפי' בדיעבד אע"ג דדנו כדיני ישראל הויא ליה כמלוה על פה ולא גביא מן הלקוחות ולא גביא נמי מן היורשין למאן דאמר מלוה על פה אינה גובה מן היורשין. כההיא דפ' גט פשוט בשלהי [ב"ב קע"ה ע"ב] דרב ושמואל אמרי תרווייהו מלוה על פה אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. מיתיבי [ה]חופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי השור לבעליו. אמר רב אילא אמר רב כשעמד בדין. אלמא דאפי' למאן דאמר מלוה על פה אינה גובה מן היורשין כשעמד בדין גביא. הילכך עכו"ם שדנוהו בעל כרחו אע"ג שדנוהו כדין ישראל הואיל ודיניהם לא הוי דין לא הוי כמלוה בשטר ולא גבי מן היורשין. ותו נפקא מיניה לההיא דתנן [כתובות מ"א ע"ב] נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה לאביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה. ודוקא שעמדה בדין לפני דייני ישראל דהוי של אב. אבל עמדה בדין לפני דייני עכומ"ז לא הוי דינייהו דין והרי הן של עצמה. אם לא שקבלו עליהן [מרצונם] את דייני עכומ"ז.
